#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קא. הכלב שנטל חררה והדליק את הגדיש משלם על הגדיש ח""נ. מדוע לא העמיד רבי יוחנן בדאדייה אדויי וכר""ל? "	"כתבו התוס' (ד""ה ורבי יוחנן) דלא מצי למימר בדאדייה אדויי ועל כל הגדיש ח""נ דאי כח כחו לאו ככחו דמי הוי על כל הגדיש פטור <sup>לח</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לח.  והרשב""א  (ד""ה בשלמא)  כתב שלר' יוחנן דאוקימנא בדאנחה אנוחי, ה""ה דהוה מצי לאוקמא בדאדייה אדויי ועל כל הגדיש חצי נזק, אלא מסתברא דמשום דאוקימנא אליבא דר""ל דוקא בדאדייה אדויי, אמר בדר' יוחנן דאפשר לפרושי מתניתין אפילו בדאנחה אנוחי, וה""ה וכ""ש בדאדייה אדויי, עכ""ל. ודעת הרא""ש  (סי' ב)  כרשב""א שעל כח כחו חייב ככחו.</span>"	"ב""ק תוס' כב."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קב. תנן המדליק את הגדיש והיה עבד וכו' מדוע הוזכר גם גדי? 	"רש""י (ד""ה עבד) כתב דהאי דנקט גדי משום דמוקמינן לקמן בגדי דחד ועבד דחד, ובגדיש ועבד אין להעמיד כן שהרגילות היא שאדם שולח עבדו לשמור גדישו. והתוס' (ד""ה והיה) כתבו שלרשב""ם הוזכר גדי לחדש שגם גדי שאינו כפות היה לו לברוח מהדליקה ופטור המבעיר, לרבינו תם החידוש הוא בגדי כפות שאינו נידון ככלים הטמונים בגדיש אע""ג דשניהם לאו אורחיה, וחייב המבעיר."	"ב""ק כב: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קג. כיצד מתיישבת הסתירה שרודף פטור כששיבר כלים של אדם אחר ואילו עדים זוממים שרצו לחייב מיתה לאדם אחד וממון לאדם אחר נהרגים ומשלמים? 	"כתבו התוס' (ד""ה בגדי) שריב""ם תירץ שכל רודף חשיב מיתה ותשלומים לאחד משום דמתחייב מיתה לכל אדם שהכל חייבים להורגו להציל הנרדף. ור""ת תירץ שבכל מקום מיתה לזה ותשלומים לזה פטור לבד מעדים זוממים דבעינן שיתקיים כאשר זמם בכל אחד <sup>לט</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לט.  והרשב""א  (ד""ה לא)  הביא עוד תירוץ בשם ר""ת שאין חילוק בין רודף לעדים זוממים, אלא עדים זוממים אמרה רבא וס""ל שמיתה לזה וממון לזה חייב, ורודף אמרה רבה וס""ל שמיתה לזה וממון לזה פטור.</span>"	"ב""ק תוס' כב:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קד. האם חייב ומדוע 1. הדליק באש שאינה שלו 2. על הטמון כשלא<br>היה גדר לחצרו 3. ריפוי ובושת על יד אדם שנשרפה באשו 4. באלו דינים נוספים חלוקים ר""י דס""ל אשו משום חציו ור""ל דס""ל אשו משום ממונו? "	"1. הדליק באש שאינה שלו לרש""י (כב, א ד""ה משום) לר' יוחנן חייב דחציו הן ולר""ל פטור דלאו ממונו הוא (ועי' במהרש""א ובפנ""י). לתוס' (שם ד""ה אש) לכ""ע חייב ולר""ל אשו משום ממונו פרושו שחיוב ממונו יש בו ולא שיהא האש שלו.<br>2. לר' יוחנן חייב משום חציו ולר""ל פטור. ונחלקו בדעת רבנן אבל לרבי יהודה (ה, ב סא, ב) אין פטור טמון באש.<br>3. לר' יוחנן חייב ברפוי, שעל ד' דברים חייב דפשיעה היא דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שהרוח מוליכתה. ולר""ל דאמר משום ממונו פטור. ועל הבושת גם לר' יוחנן פטור שאינו חייב בבושת עד שיתכוין.<br>4. א. כלב שנטל חררה והניחה בגדיש לר""י משלם על שאר הגדיש ח""נ ולר""ל על שאר הגדיש פטור.<br>ב. גמל שטעון פשתן שעבר ברה""ר ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה. לר""י בעל הגמל חייב ולר""ל פטור אא""כ מסכסכת כל הבירה כולה.<br>ג. המדליק את הגדיש והיה עבד כפות לו ונשרף עמו. לר""י פטור על הגדיש משום קלב""מ ולר""ל חייב אא""כ הצית בגופו של עבד."	"ב""ק כב. - כג. ותוס'"		
